חולצת פולו מנופפת
לפתע יש הפוגה בחגים,
כבר עבר
שבוע בלי חופש,
בלי דגל
ובלי ללבוש חולצת פולו בצבעי הוואי ולהרגיש חופש אמיתי.
כבר עבר
שבוע שבו כל יום לבשנו חולצת פולו ייצוגית למשרד,
או את
החולצה עם העניבה המשרדית.
הדגלים אולי
עוד מתנופפים ברוח,
אבל ריח
המנגלים החרוכים כבר לא מכתים לנו את ניחוח של אותה חולצת פולו והשיער.
הזיכרונות העצמאיים
מיום העצמאות דווקא עדיין נוכחים,
גם כשאנחנו
כבר שוב יושבים או עומדים במקום העבודה,
בין אם
זו עבודה עצמאית ובין אם פחות.
כבר בעשר
בבוקר עשן המנגלים חדר לאוויר,
כנראה כי
אין שעה מוקדמת מדיי לשיפודים במדינה עצמאית.
מי שהעזו
להציץ בחלון ,
רגע לפני
שהגיפו אותו למען שלום ניחוח ביתם,
יכולים היו
לחזות במחזה של גברים בברמודה ועם חולצת פולו או טישרט פשוטות,
עומדים בחניות
הבתים וממנגלים להנאתם ופחות להנאתנו.
כנראה שלחצות
את הכביש עד לאי התנועה הקרוב,
זה כבר
רחוק מדי,
ולא נותר
מרחב אחד עצמאי ממנגלים.
חולצת פולו שבשגרה
את אותן חולצת פולו ספוגת ריח העצמאות כבר כיבסנו,
השתחלנו אל
בגדי העבודה שלנו,
מאותה חולצת פולו
ועד סרבל עבודה,
מחליפת עסקים
ועד מדיי שירות,
והמשכנו בשגרת
יומנו בניפוף דגלים יומיומיים יותר.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה